הקמתה של להקת כל החתיכים אצלי מוכיחה את קיומה של מוסיקת המקרה. גלעד מאיר והוד שריד, שני חברי קיבוץ דליה, עתקו לתל-אביב לממש את חלום המוסיקה הגדול של להקתם דאז, אפריל (לשעבר Mr. Bread). ההצלחה של אפריל בוששה להגיע ומאיר כבש את ספסלי בי"ס רימון למוסיקה במקום את מצעדי המכירות וההשמעות. בקורס הלחנת שירים פגש זמרת מבטיחה שרוצה לקיים - איה זהבי פייגלין. האחרונה ביקשה להתחרות בתחרות רוקרימון 2007 וחיפשה להקת ליווי. מאיר היה הקורבן הראשון. לאחר שניאות להפצרותיה, הביא עמו את מתופף אפריל הוד שריד. את התמונה השלים נמרוד לביא, לשעבר באסיסט Phadeband הכרמיאלית. מה שהחל כבלון ניסוי רימוניסטי, הפך להצלחה מעל המשוער. הלהקה אכן זכתה בתחרות ופצחה בדרך הארוכה אל אלבום הבכורה.

דרך הרגליים והמיקרופון צברה הלהקה קילומטראז' הופעות נאה, ששירש את שמה בבועת האינדי התל-אביבית. הלהקה אף הגיע אל הפריים טיים הטלויזיוני של ערוץ 2 בדרך מאד קונפורמיסטית - פייגלין זהבי בחרה ב-2008 להתחרות בתפלצת הרייטינג כוכב נולד, עברה את המבחנים, נכנסה לנבחרת העונה ונשרה ממנה ראשונה. את השיר הבודד שביצעה במסגרת התוכנית ניצלה לפחות לטובת קידומה של הלהקה, בעודה מעדיפה לבצע שיר מקורי ("אמן שזה לא יקרה", שלא נכלל באלבום) על פני גרסאות הכיסוי הנדושות הקבועות.

הרוק של החתיכים אמנם לא פרץ דרך כלשהי, אך עטף את החומרים של פייגלין זהבי, שנתפסו פרובוקטיבים לטוב ולרע, עיין ערך "שיר הכוס". ב-2010 השיקו את אלבום הבכורה האפונימי, אליו השתרבבה בכל זאת גירסת כיסוי - לקלאסיקה האיינשטיינית "למה לי לקחת ללב".