הקמתה של להקת כל החתיכים אצלי מוכיחה את קיומה של מוסיקת המקרה. גלעד מאיר והוד שריד, שני חברי קיבוץ דליה, עתקו לתל-אביב לממש את חלום המוסיקה הגדול של להקתם דאז, אפריל (לשעבר Mr.Bread). ההצלחה של אפריל בוששה להגיע ומאיר כבש את ספסלי בי"ס רימון למוסיקה במקום את מצעדי המכירות וההשמעות. בקורס הלחנת שירים של יהודה עדר פגש זמרת מבטיחה שרוצה לקיים - איה זהבי פייגלין. האחרונה ביקשה להתחרות בתחרות רוקרימון 2007 וחיפשה להקת ליווי. מאיר היה הקורבן הראשון. לאחר שניאות להפצרותיה, הביא עמו את מתופף אפריל הוד שריד. את התמונה השלים נמרוד לביא, לשעבר באסיסט Phadeband הכרמיאלית. מה שהחל כבלון ניסוי רימוניסטי, הפך להצלחה מעל המשוער. הלהקה אכן זכתה בתחרות ומשם הכל היסטוריה...
איה הביאה שינוי מרענן ואותנטי עבור מאיר ושריד, אחרי הרוחניקיות המסורבלת להרגשתם בלהקת אפריל, שנכשל. היא קראה ללהקה "כל החתיכים אצלי", כהתרסה לכך שאף אחד מהנגנים ברימון לא רצה לקחת חלק בהרכב שינגן את שיריה, וחשבו שעצם הרעיון נידון לכישלון, למעט נמרוד לביא.
שריד אמר על אותה תקופה: "איה כתבה טקסטים צורמים שהתאימו לי ולגילי (מאיר). מחוץ להקשר של הרכב פאנק רוק, הכתיבה של איה הייתה שילוב של טקסטים ליום הזיכרון לשואה או לטקס וודו של ילדות בנות 14 שרוצות להתעלל בגופת האקס. עשינו ההפך ממה שהמנחים המורים ברימון ה״סאחים״ רצו, והמטרה הייתה להשאיר לג׳אזיסטים בני הטובים הסנובים של בית הספר (שלי למשל לא היה כסף להירשם אליו) במה חרוכה באופן די מילולי, שיקח להם זמן להרים את המגברים על הבמה ושאף אחד לא ירצה להקשיב להם אחרי הרעש שנעשה. ההרכב לא היה עובר את רף הכניסה אם יהודה עדר לא היה מתעקש, כי המורים כאמור חשבו די בצדק שזו קקפוניה".
לעומת זאת די מהר התברר שתלמידים אחרים בבית הספר החלו להתעניין בהרכב וביקשו מהם לשבת ולהקשיב בחזרות. ההרכב זכה במקום הראשון בתחרות "רוק רימון" בשיפוט יואב קוטנר וקרן פלס. הם קיבלו תקציב להקלטות שלא שרדו , אך הרוח הגבית שיכנעה אותם שיש להם משהו טוב ביד וההרכב המשיך להפקת EP, שמאוחר יותר הפך לאלבום הראשון.
דרך הרגליים והמיקרופון צברה הלהקה קילומטראז' הופעות נאה, ששירש את שמה בבועת האינדי התל-אביבית. ההתעניינות בלהקה גברה אף יותר בעזרת ההחלטה של איה ובגיבוי הלהקה לעשות מהלך יחצני ולהגיע אל הפריים טיים הטלויזיוני של ערוץ 2 בדרך מאד קונפורמיסטית - פייגלין זהבי בחרה ב-2008 להתחרות בתפלצת הרייטינג כוכב נולד, עברה את המבחנים ונכנסה לנבחרת העונה. היא היתה הראשונה בתולדות התוכנית להעדיף לבצע שיר מקורי ("אמן שזה לא יקרה", שלא נכלל באלבום) על פני גרסאות הכיסוי הנדושות הקבועות. זה לא עזר, היא נשרה ראשונה מהתוכנית, אבל בעקבות כך חתמו עם נענע דיסק על מימון חציו השני של האלבום.
הרוק של החתיכים אמנם לא פרץ דרך כלשהי, אך עטף את החומרים של פייגלין זהבי, שנתפסו פרובוקטיבים לטוב ולרע, עיין ערך "שיר הכוס". ב-2010 השיקו את אלבום הבכורה האפונימי, אליו השתרבבה בכל זאת גירסת כיסוי - לקלאסיקה של אריק איינשטיין "למה לי לקחת ללב".
ב-2012 יצא האלבום השני ("כל החתיכים אצלי #2"), שזכה להצלחה רבה עם השיר ״כל הסיבות״. בעקבותיו יצאה הלהקה לטור ארצי של שבוע, שניסה לשחזר את הקסם של ״מסע הבחירות״ של מאיר אריאל, מעין מסע ארצי מהצפון לדרום שכלל הופעה בקיבוץ משמרות בהשתתפות יהודה עדר, כמו בסרט המקורי משנות ה80. המסע כולו תועד עם צוות צילום והיה אמור לצאת כסרט שיקדם את פעילות הלהקה, אבל אחרי המסע הלהקה התפרקה עקב תשישות, חילוקי דעות ורצונה של איה להמשיך לקריירת סולו. הסרט לא ערוך ועדיין שמור בארכיונים של הלהקה, מחכה לתקציב וסיבה לצאת.
ב-2014 יצא בנענע האוסף "שרות חוה אלברשטיין" במסגרת פרוייקט עבודה עברית, בהשתתפות מיטב הזמרות (נעם נבו, דניאלה ספקטור, קרני פוסטל, רוני אלטר, מיכל גבע, אפרת בן צור, יעל דקלבאום, שני פלג ועוד). כל החתיכים אצלי הקליטו גירסת כיסוי לשיר "לונדון", ובנוסף שימשה כלהקת הבית המלווה כמעט את כל שאר שירי האלבום.
