לא דובים הפכו לכן דובים ב-2006 כאשר שני יוצאי להקת הרוק המתקדם ברוואז' אבי תורג'מן ורונן ברטן צרפו את המתופף דב רוזן (שחבר גם הלהקת The Apostles) ויצרו להקה המשלבת באס-ליינים בנוסח פרימוס עם מוטיבים ערביים בעזרת  דרבוקות וסלסולים אך גם סולואי גיטרות עמוסי דיסטורשן. מין Hair Metal מזרח תיכוני - ובעברית.

לא דובים התמקדו בשירי מחאה לא כבדים מדי, עם קמצוץ הומוריסטי הן בעיבודים והן במילים. כך "דון סיליקון" הדן במלית של הציצים, "גבר גזעי" באפאטיות הבועה התל-אביבית ו"רוצחים" על הימין הדתי הקיצוני. שנתיים של הופעות בכוכי תל-אביב עברו עד שהקליטו את אי.פי הבכורה והגיחו אל ליין-אפ פסטיבל חוצמזה ב-2008, בו נחשפו לראשונה לקהל גדול יותר ויכלו לקטוף את תואר תגלית הפסטיבל, לו היה מחולק תואר כזה. האי.פי, שחולק בהופעות ביד נדיבה, הציג שישה קטעים של הלהקה, בהם מתארחים בין היתר ארז קריאל (מתהילת סימפוזיון) על בוזוקי ב"היו לי ימים", יובל חרמוני וקרן דוניץ (ששרה בשני שירים - "חיים איכה" ו"סיליקון"). "רוצחים" , השיר המסיים את האי.פי, הוא סוגשל תירגום ללהיט הפולחני Killing in the name Of של Rage Against the Machine.