לב "בום" בומשטיין עלה לישראל מרוסיה בתחילת שנות ה 90. הוא תופף בלהקות הפאנק הראשונות שצמחו בתוך הקהילה הרוסית הסגורה בארץ ופעלו באופן בדלני כמעט מוחלט וללא אינטראקציה עם הרכבים דומים "ישראלים": Stena Sracha בה ניגן עם קוסטה גרביס, (חברו לימים בהרכב האלקטרוניקה Seventeen Migs of Spring) וכן Epydemia A ו-Anus.

אחרי סאגת ההרדקור-פאנק עבר בום להקים את Modello Para Armar – מעין הכלאה משונה של פאנק שכלתני ופרוגרסיב-רוק עקום. ההרכב הקליט חומרים שלא יצאו מעולם, אך נחשב לקאלט בקרב הקהילה הרוסית האלטרנטיבית בארץ. ב-1998 חבר בום שוב לגרביס, יחד הקימו את Seventeen Migs of Spring, הרכב אינדסטריאל אליו הצטרף גם אנדריי חריסטיצ'נקו, לשעבר סולן בהרכב רוק אלטרנטיבי רוסי מצליח. במקביל השתתפו השלושה דרך קבע בהופעות של הרכב האינדסטריאל Vultures ושחררו EP בשם "Telo" (גוף).

לאחר שנתיים של הופעות, עזב חריסטיצ'נקו והצמד הנותר החליט להתעמק יותר ויותר באלקטרוניקה מינימליסטית והפקת צלילים מכלים לא שגרתיים: בום אסף ג'אנק מהרחוב ודאג להגביר אותו, אתגר מחדש מעגלים חשמליים של צעצועים והתעלל במכשירי רדיו, בעוד גרביס ניצח על הכל ורקח צליל חדש, קר ומהונדס לתלפיות. תוצר נוסף של העשייה הזו היה פרויקט הטכנו של השניים Penetrating Crankshaft. סביב התפוקה האינטנסיבית הזו הצטרפה להרכב גם נטליה גורפינקל, חברתו לחיים של גרביס, והלייבל שהקימו, Zvukoprocessor, החל לצבור תאוצה בקרב יודעי דבר בתחום המוזיקה הניסיונית.

ב-2003 אובחן בום בסרטן המוח, אך סבנטין מיגס המשיכו לפעול כרגיל, לשחרר אלבומים, להופיע בחו"ל ובום אף עבד עם אמנית הפרפורמנס תמי בן-תור ודניאל סינצ'קין ממודלו פרה ארמר בהרכב סאטירי בשם Suspeseous Tourists. ב-2008 השתתף בהופעה החגיגית ב"תיבה" ביפו לכבוד האלבום Disturbing Perceptions – פרויקט משותף של סבנטין מיגס והמוזיקאי הזאירי/בלגי סידריק פרמונט. זאת היתה הופעתו האחרונה, שלאחריה פרש מהמוסיקה עקב המחלה.