מכירים את הסיטואציה בה נשאלים אנשים מה הם אוהבים לשמוע והתשובה הניתנת היא "הכל. באמת". שקר לבן מאז ומעולם. ורסטיליות ואקלקטיות הן תכונות מתעתעות אך במקרה של ליאור שולמן, מדובר באמת לאמיתה. האבי מטאל, היפ-הופ, אינדי רוק, אלקטרוניקה ומוסיקת עולם, הכל נמצא ברפרטואר שלו.

אבן הדרך המשמעותית הראשונה של ליאור שולמן היתה מאחורי התופים בלהקת הרוק הכבד אמקסז, שפעלה בין 1988-1993 ושייכת לדור הזהב של מועדון הרוקסן התל-אביבי. אמקסז זכתה לחמם בשנותיה הספורות הופעה של קריאייטור הגרמנים בת"א, חיפה וירושלים ואת נפאלם דת' בירושלים. כמו-כן פתחה את פסטיבל וודסרוק באילת לפני 13,000 צופים. אחרי פירוקה של אמקסז, ירד לניו-יורק, שם בילה עשור, במהלכו שותף וניגן עם מספר הרכבים (נזכיר את Love Alien של הצמד תומאס סימון וג'יל מרגוליס. שולמן ניגן באלבום Blue Planet preview שיצא ב-1999. הלהקה אף התארחה בארץ והופיעה בבארבי עם עמוס פרידמן על הבאס, שישתף פעולה עם שולמן גם בעתיד).

לאחר שחזר לארץ, המיר את האימה של המטאל והזעם של הרוק ברוחניות השאנטית של להקת שבע, כאשר מוש בן ארי הסתובב לו בין הרגלים. שולמן הצטרף ללהקה בסביבות 2001 והביא להם מקצבים מודרנים.  אך לא רק במוסיקת עולם עסקינן. שולמן שלח ידיו אל עולם האלקטרוניקה. עוד ב-1999 הופיע עם ערן רוטזק (גיטרה) ועמוס פרידמן (באס) בהרכב בשם היפנותיקס, שביצע מוזיקה אלקטרונית בעיבודים חשמליים/אקוסטים בסגנון היפ-הופי, צ'ילאאוט ואף נגע בטכנו וטראנס על גווניו. במהלך 2003 חבר לחברים מתופפים / פרקשניסטים אחרים בהרכב בשם דרים דראם (אלון יופה, עידן כרמלי, תמיר סימוני וגילי שושן (!) ), מופע ששילב תופים אפריקאים, ערבים, יהודים (תוף מרים), דרום אמריקאיים ועוד.

ב-2005 הצטרף ללהקת הליווי של אייל קופמן ואף שותף בהקלטת אלבום הבכורה שלו, "שניה אחת לפני" (2006, קרדיט לאייל קופמן והנגרים). באותה שנה המשיך את שיתוף הפעולה הבא עם עמוס פרידמן. השניים חברו ליוצר האלקטרו (שגם בעברו רוק לא קליל בכלל) דניאל קסטנבוים, הוא באבאגנושקה. יחד עם שלל חברים נוספים, הקימו פרוייקט ראפ / היפ-הופ בשם המSיח. שולמן סיפר שבשנותיו באמריקה בילה לא מעט באיזורי סלאמס כברונקס והארלם ומשם החליט לייבא את המיזם, שבהגדרתו אמור לתפור יחדיו ניאו-יהדות וקבלה עם רוחניות בודהיסטית, הקב"ה והשאנטי. באלבום מתארחים בין היתר מוש בן ארי ("ג'מעה ישראליה", הסינגל הראשון), תומר בן ארי ("ילדי ההפיכה", כשם האלבום) ונילי אוחיון, היא Onili ("איך אני אוהב...", הסינגל השני).