חשבנו וחשבנו והפכנו וחשבנו כיצד עלינו לתייג את מאיה דוניץ.  האם היא שייכת לעולם הג'אז או הרוק? הקלאסי או האוונגארדי? הלוקאלי או הלועזי? לבסוף החלטנו שהז'אנר הכי קולע ויאה לה הוא אמנותי. פשוט, כל מה שהיא נוגעת בו הוא אמנות צרופה. דוניץ, פצצת אנרגיה כתומה, אחת הדמויות שבאמת ראוי לתארן (ותוארן) כעמוד תווך בעולם המוסיקה העצמאית הישראלי. מוסיקאית מדופלמת ומוסמכת, עטורת פרסים ותארים, אשר נטלה חלק בעשרות (ואולי אף מאות) פרוייקטים במהלך השנים האחרונות, והיא כולה בת 25 (נכון ל-2006).

אין טעם לנסות להקיף את הקריירה הענפה שלה, ועם זאת, נספר על קצה המזלג על אשת אשכולות זו: בין 1989-1994 החלה ללמוד נגינה. על פסנתר אצל המלחינה קרן רוזנבאום, על חליל עם המורה משה אפשטיין ולמשך ארבע שנים למדה תיאוריה מוסיקלית אצל המלחין לב קוגן. ב-1992 למדה פיתוח קול והשתלבה במקהלת הנוער בת-קול, עמה הופיעה בארץ ובגרמניה.

בין 94'-98' למדה בתלמה ילין וסיימה בהצטיינות. ב-1997 הופיעה כפסנתרנית ראשית של תזמורת הביג-באנד של תלמה ילין בבוסטון וניו-יורק. כמו-כן הפיקה והלחינה את ההצגה "הציפור הכחולה" של מוריס מטרלינג שהועלתה בבי"ס. ב-2000 נרשמה לתכנית הג'אז ומוסיקה בת זמננו ב-New School בניו-יורק.

על המסך ומעל גלי האתר:
ב-1993 שיחקה ושרה בהצגה "האופרה היהודית" שי יורם פורת בפסטיבל הפרינג' בעכו. ב-1995 שיחקה בסרט "ב-72 לא היתה מלחמה" של דוד קריינר. ב-1996 הגישה תכנית שבועית לילדים בערוץ 1. ב-1997 שיחקה בסרט "דנה לא רוקדת" של שמואל אימברמן. כמו-כן השתתפה בכמה סרטי סטודנטים. שנתים הגישה תכנית רדיו ב-103FM.

בגיזרה האמנותית / קלאסית:
נדמה שאין פסטיבל ואירוע אומנותי אותו פספסה בשנים האחרונות. הופיעה בפסטיבל ז'נס למוסיקה בינלאומית בחוף השנהב (1988), פסטיבל למוסיקה חדשה בכפר בלום עם קרן רוזנבאום, 1988), פסטיבל הג'אז בים האדום (1999), עם להקת הסלסה הירושלמית בארץ וירדן (1998-1999), עם יהונתן גפן בארה"ב (2000), עם אהרון דוגאן, ג'ון זורן, דני זמיר ועוד בארה"ב (2000), עם להקת קוקו לוקו בטורקיה וישראל (2000), עם Shakespere theater company בפסטיבל המפטון בניו יורק (2000), בבלט "Ballet Mechanique" של ג'ורג' אנטיל (2001), הלחינה והפיקה מוסיקלית את ההצגה "גרעינים" בבימוי אריאל אשבל בפסטיבל עכו 2003, שבגינה זכתה בפרס המוסיקה המקורית ועוד.

ב-2002 השתתפה בהקלטת אלבום הבכורה של הבילויים. שנה מאוחר יותר הנהיגה את להקת אטליז וחברה במידנייט פיש (עם איתן רדושינסקי וחגי פרשטמן). ב-2003 הקימה את מקהלת גבעול יחד עם מיכל אופנהיים ועוד תריסר נגנים. ב-2004 חברה בתזמורת אלטלנה שליוותה את הגלגול השני של הבילויים (ללא שלומי "כרובי" לביא). השתתפה בהקלטות אלבומו של ז'אן קלוד ג'ונס "jc jones and friends vol.1". ב-2005 חברה למידנייט פיקוקס, עמם הקליטה את האלבום It's a Brutal Machine. 
 
בהמשך חברה בקולקטיב המוסיקה קדימה, בתזמורת הצעצועים Toychestra עם ג'וליה אייזנברג ושחזד איסמעילי, בהרכב "נשות העולם" בו מופיעות עוד 7 נשים מאפריקה, אירופה ואסיה המבצעות מוסיקה אפריקאית שורשית, חברה באנסמבל רפלקס של קרן רוזנבאום (כן, המורה שלה מתחילת הדרך) עמה הופיעה בפסטיבלים רבים בארץ ובעולם. מאז 2003 מופיעה בערבי ג'אם סשן עם הרולד רובין במועדון הגדה השמאלית בתל-אביב. ב-2006 הוקלט סשן שערכה עם יוני סילבר, איתן רדושינסקי, קונסטנטין גרויס, קרן רוזנבאום ואהרון דוגאן תחת השם "הרומנים". הסשן הוקלט ופורסם ברשת באתר של הלייבל זווקופרוססור.

2007 היתה שנה עמוסה לא פחות, ולו גם מפני שהפכה לאם. טרם הלידה ותוך כדי הריון הספיקה להקליט עם הבילויים את אלבומם השני ("שכול וכשלון"), עם המידנייט פיקוקס את אלבומם השני ("שלוש"), להקליט אלבום ג'אז מאולתר עם הרולד רובין ויוני סילבר (יצא רשמית ב-2008) ולהופיע עם המוסיקאים סטיב נובל, ידו גיבסון ומרסיו מאטוס כרביעיית Pau Na Maquina. ב-2008 נטלה על עצמה להוציא חמישה אלבומים. הראשון שבהם, ג'אם סשן עם יוני סילבר והרולד רובין, נקרא "A Mono Musical Suite for 3 Manic Musicians" והושק בלבונטין בינואר אותה שנה. כמו כן הופיעה עם אופיר קלמפרר וניגנה בהקלטות אלבום הבכורה של איתמר רוטשילד.