תחילת הדרך - ילד פלא הופך לכוכב פופ בחו"ל
מיקי שביב נולד בשכונת ג'בליה ביפו וכשהיה בן ארבע עברה משפחתו לרחוב דיזנגוף בתל אביב. על פי האגדה המשפחתית הוא נוצר לצלילי "In The Mood" של גלן מילר. אביו היה חובב מושבע של מוסיקה אמריקאית ובמיוחד רוק'נ'רול. שביב רצה לנגן בפסנתר, אך מחוסר תקציב משפחתי הוא קיבל אקורדיון, שעליו היה מנגן כשהוא מונח במאוזן, כמו פסנתר. בגיל 12, כשגילה את הביטלס, קיבל שביב את הגיטרה הראשונה שלו. הוא עדיין זוכר את מחירה: 80 לירות.
בגיל 14 הצטרף ללהקת הגנרלים, בה ניגן בגיטרה ושר קולות עם החברים שהיו מבוגרים ומנוסים ממנו: דני יצחקי בגיטרה, אלי שוורצמן בתופים ורפי שוורץ בבס. הגנרלים ביצעה שירים של אחרים, ובעיקר של נערי החוף. הפרסום הגדול שלה היה תצלום בשבועון העירום "בול", כשחבריה עם רטיות נוסח משה דיין על העיניים. הלהקה הופיעה במועדונים בבת ים וחולון ובבית החייל בתל אביב. במקביל לפעילותו בלהקה המשיך שביב בלימודיו בתיכון, וגם ניגן עם גיל דור בצמד שהתמחה בשירי הביטלס.
ב-1967, אחרי מלחמת ששת הימים, עזבה משפחתו של שביב את ישראל: תחילה נסעו ברחבי אירופה ולבסוף התיישבו בקנדה. שם התגלה שביב בגיל 19 על ידי חברת התקליטים "האחים וורנר", שהחתימה אותו כזמר והוציאה לו תקליטונים אחדים וב-1972 גם אלבום בכורה. אנשי חברת התקליטים האמינו בכישרונו כזמר, אך לא התעניינו בו כיוצר: התקליט לא כלל חומר מקורי של שביב, אלא שירים שנבחרו בשבילו. הוצאת התקליט פתחה לשביב תקופה של הופעות מועדונים, שבמהלכן עבר מהגיטרה אל הבס והקים להקות אחדות, ביניהן ליאון מקס, פילטי מקנסטי ועוד.
חזרה הביתה (טייק 1) והשתלבות
ב-1977 חזר שביב לביקור בישראל והחל להכיר מוסיקאים שונים.
אחרי כשנה בארץ הוא חזר לקנדה והצטרף ללהקה בשם גרנט פורד, בה ניגן בבס והיה אחראי על העיבודים באלבום, שיצא בחברת "אלקטרה". עם חוזה הקלטות בחברה מכובדת נראתה גרנט פורד להקה עם עתיד מבטיח, אך שביב העדיף לחזור ארצה ולהצטרף למופע האיחוד של אריק איינשטיין ושלום חנוך. הוא ניגן בו בבס ושר קולות ואיתו השתתפו אילן מוכיח בסקסופונים וקלידים, אלונה טוראל בקלידים, חיים קריו בגיטרות ואלון הלל ומאיר ישראל בתופים וכלי הקשה.
נגינתו המשובחת של שביב והחשיפה שממנה נהנה בהופעה עם איינשטיין וחנוך הפכו אותו לנגן מבוקש מאוד בהקלטות ובהופעות, והוא היה למשתתף כמעט קבוע ברבים מהתקליטים המרכזיים של הרוק הישראלי בשנות ה-80. לדוגמה, הוא ניגן עם אבנר קנר, מזי כהן ויואל לרנר באלבום פרמיירה, שלשיריו הוא הקליט גרסאות באנגלית שנועדו לשיווק בחו"ל אך נגנזו.
בחלק מההפקות בהן השתתף היתה מעורבותו רבה יותר מאשר סתם נגן. ב-1981 זה היה בעיקר כחלק מצוות "חתונה לבנה" של חנוך, האלבום וההופעות שאחריו. שביב ניגן עם חנוך ולהקתו במקביל לשירות צבאי מאוחר, ובמהלך ההופעות התפתח והעמיק הקשר שלו עם המתופף ז'אן-פול זימבריס והקלידן משה לוי. בחזרות ובבאלנסים הוא החל להשמיע להם משיריו, והם אף הקליטו איתו גרסאות מוקדמות לאחדים מהם, ביניהם "אל תעזבי את תל אביב" ו"המכונית של החברה".
טנגו ועוד...
בתחילת 1982 ניגן שביב (עם ז'אן-פול זימבריס, משה לוי, יהודה עדר ודויד ברוזה) באלבומו של ברוזה "קלף", אותו עיבד והפיק עדר. בהופעות שאחרי הוצאת האלבום, במועדון "המדרגות" בתל אביב, קיבל שביב הזדמנות ראשונה לשיר על במה והפתיע את הקהל בביצועו החם ל"אל תעזבי את תל אביב". לאחר ארבע הופעות החליטו שביב וזימבריס לפרוש מלהקתו של ברוזה ולהקדיש זמן למוסיקה של שביב.
כך נוצר הבסיס ללהקת טנגו, בה היה שביב היוצר העיקרי: כותב השירים, מעבד ומפיק, זמר, בסיסט וגיטריסט. טנגו הוציאה שני אלבומים: "סידור קבוע", עם "ריקוד לאור ירח", "כשהלב אומר", "אל תעזבי את תל אביב", "עיניים ירוקות", "אמא של ניקי" ועוד, ו"אמונה שלמה", עם "אמונה שלמה", "אזהרה", "שפוי מלחמה", חידוש ל"לי ולך" ושירים נוספים. במקביל לפעילותו כחלק מטנגו, שנמשכה עד ראשית 1987, השתתף שביב (עם או בלי זימבריס) בעשרות הפקות נוספות. ביניהן גם בהקלטות רבות של מוסיקה מזרחית, לרוב בעילום שם, אך עם הרבה אהבה למוסיקה. גדולה במיוחד הייתה מעורבותו של שביב ביצירת אלבום הבכורה של דני אמיר, "נסיגה בשלבים", בו היה אחראי לרוב הצלילים המוקלטים, כפי שמפרטת העטיפה: "הפקה מוסיקלית וסגנון, גיטרות, בס, טמבורין, קונגס, זעקות ולחישות, אם לא למעלה מזה: מיקי שביב".
כך היה גם באלבום הבכורה של דן תורן "לוחמה בשטח בנוי". שביב החל לעבוד עם תורן על שיריו עוד ב-1984, ושלוש שנים לאחר מכן הקליט אותו, ללא ידיעתו, שר משיריו. בסוף 1987 הסתיימה הפקת התקליט, שעל עטיפתו הסתתר שביב בשם הבדוי "פידל" וקיבל קרדיט על "בימוי" וכן על נגינה בתופים, גיטרה סלייד, קולות וסטייל בחלק מהשירים. "פידל הוא מורה הדרך", נכתב שם.
ב-1986, בסוף ימי טנגו, הקים שביב הרכב רוק ובלוז בשם אחוות כחולי העין עם רע מוכיח בתופים, אייל קליין באורגן ויוראי אורון בבס. הלהקה הקליטה בהופעות מספיק חומר לשני אלבומים כפולים, בין השאר שירים כמו "בבת עין קטנה" ו"נשמתי", אך לא הוציאה אפילו אלבום אחד.
בסוף 1987 ניגן שביב באלבומו של מאיר אריאל "ירוקות" וב"מסע הבחירות של מאיר אריאל" (עם עדר בגיטרה, מוכיח בתופים ויואב קוטנר בכלי הקשה), והמשיך להופיע עוד חודשים אחדים עם אריאל ולהקת "קריזמה" (עדר, מוכיח ואדם מדר בפסנתר, מנדולינה וכינור). הוא ניגן בכמה הפקות נוספות, ובסוף 1988 נסע שביב בעקבות אישתו ובתו לקנדה ונשאר שם שמונה שנים, כשהוא מגיע מדי פעם לביקורים בארץ, מאחד את אחוות כחולי העין להופעות וגם משתתף במעט הקלטות. שמועות עליו סיפרו שבקנדה הוא מנגן רק להנאתו ומתפרנס מנגרות.
