ישראל, כמדינה למודת קרבות ומציאות מיליטנטית, משתדלת מאד להדחיק את תלאות המלחמות אך לא תמיד מצליחה. בתחום האמנותי, הקולנוע מאז ומעולם היה משוחרר יותר להציג את חיבוטי הנפש של בוגרי הקרבות - מ"אחד משלנו" ו"שתי אצבעות מצידון" ועד "בופור", "ואלס עם באשיר" ו"לבנון". בתחום המוסיקלי עם זאת, שרר יותר שקט מתוח מאשר הצגת הדברים בפרהסיה. אחת לעשור יצאה אופרת רוק שהרהיבה עוז להציג את הדילמות מול קהל ("מלכת האמבטיה" של חנוך לוין בשנות השבעים, "מאמי" של אהוד בנאי והפליטים בשנות השמונים) ובעשור החדש היה זה קובי ויטמן שכתב את "מלחמה אופרת רוק" בעקבות האינתיפאדה השניה.

המאורע המדוייק שהיפנה את ויטמן אל הדפים והתוים היה מבצע חומת מגן ב-2002. המבצע, שבמהלכו חילץ ויטמן לוחמים תחת אש, הותיר בו משקעים פסיכולוגים כבדים, אשר גרמו לו לכתוב אותם בדמות שירים וקטעי קישור. ב-2007 מצא את הבמאי איקה זהר, אשר גילה עניין בכתבים אלו והצמד החל לעבד את החומרים לכדי אופרת רוק. ויטמן הופקד על המילים, הלחנים, העיבודים וההפקה המוסיקלית, זהר ביים. קאדר השחקנים כלל את איילת רובינסון, דביר בנדק, יניב לוי וקובי ויטמן עצמו, כאשר על המוסיקה הופקדו הגיטריסטים רון בונקר (מידנייט פיקוקס), טל ליטבק (שניגן בעבר בקוזה נוסטרה, להקה קדומה בה היה חבר גם דויד פרץ), הקלידן אלון מוטקין (ג'ורנו), המתופף רוני הוד (בוטן מתוק בקרקס) והבאסיסט ניר מימון (הגרובטרון). כן שותפו: יאיר סלוצקי (טרומבון) ומאיה שני (קולות ב"שיר ילדה").

הופעת הבכורה של המופע אירעה בסוף 2007 בצוותא. למשך השנה וחצי הקרובות הופיעו לפני אלפי אנשים, אשר המופע נגע לליבם ואשר מצאו בו את הקול שיספר את הסיפור אותו הדחיקו במשך שנים, חלקם עוד ממלחמות ששת הימים ויום כיפור.  ב-17 וב-18 לאפריל 2008, הקליטו שתי הופעות בצוותא מול קהל, אותן פרסמו באלבום "מלחמה אופרת רוק Live". בדצמבר 2008 ערכו את המופע האחרון בצוותא ומאז המשיכו להעלותו מעת לעת בתיאטרון תמונע, לעתים בפורמט אקוסטי ובחיזוק כלים כגון צ'לו ופסנתר.