אשרי הנוהים אחר הארץ הטרופית היפה. למעט אליזט, שהיא ברזילאית מקורית, האלטרנטיבה הישראלית הוציאה תחת ידה כמה אמנים שייבאו את המקצבים הגרוביים של ריו ובאייה ארצה, אך מעטים עשו זאת בדרכה של עלמה קלמה: שבעה נגנים שטיילו בברזיל בנפרד ובתקופות שונות מתוך עניין קודם במוסיקה והרצון לראות וללמוד את רזיה, בעודם מוותרים על התרבות הברזילאית התיירותית הכוללת ים, כדורגל, בירה וביקיני מינימלי.

כל מסע בטראק הברזילאי הרחיב את אופקיהם המוסיקליים בתורו: ברסיפי ואולינדה אשר בצפון-מזרח ברזיל למדו אפושה, פרבו ומראקאטו. בבאייה התוודעו אל הפוהו והסמבה רגאיי. ריו דה ז'אנרו הכירה להם את הסמבה האסלית. כדי להתממשק למקצבים הברזילאיים התמקדו בכלי ההקשה האפיינים לברזיל כגון פנדיירו, טנטה, קאיישה, קוויקה ועוד, שעליהם מופקדים ארבעה מתופפים. עם זאת, בהרכב אין באס והתפקיד מתחלק בין גיטרה שבעה מיתרים בעלת מיתר בס נוסף ותופי בס. על השירה הופקדה מיכל לוטן, ששימשה גם כסולנית שישה נגנים שמחים באותה תקופה.

במפתיע, הלהקה בחרה לעטוף את המוסיקה המקורית בטקסטים עבריים ולא אנגלים או פורטוגזים, יומרה שלא נוסתה במאסיביות מאז אותו אלבום פולחני של "ארץ טרופית יפה". התוצאה הסופית יצאה ב-2008 באי.פי הבכורה של הלהקה שהופק עצמאית.