לא חסרים אלבומים שהקונספט המרכזי בהם הוא רוח המתערבב בחומר, אך במקרה של פיסוק רחב (תרתי ותלת משמע, זכרו את רחב המקראית), מדובר במוטיב מרחיק לכת. שירים המדברים על אשכיו של אלוהים ואלנבי רחוב כוס יעידו על כך.

ג'רמי פוגל, יליד בלגיה, שהושפע מסרג' גינזבורג וכנראה שבעיקר מהצד החרמני של שיריו, החליט להכנס לתחתוניה של הדת בצעדי מחול. המוסיקה שלו, שזכתה לכינוי פורנו חסידי (כביטוי לאיחוד הרבדים הגבוהים והנמוכים של הקיום כאידיליה), מקבלת חיזוקים מצד כלי נגינה פולחניים כקונכיות הודיות, פעמונים טיבטים ועוד, הגשה פיוטית על גבול החזנות וליריקה פורנוגרפית בוטה. את פוגל מגבה הזמרת נעה רימר ולצידם שני צמדי נגנים ותיקים: אריאל ערמוני וארז פרנק (אשר שיתפו פעולה בחבורת שניצל) וירון אלוש ורביד זיגדון (שאחראים על הצד הפולחני בהרכב האמביינט נויז Seven Morgues).

התוצאה היתה מספיק אוונגארדית ומושכת עבור ג'ון זורן, מוסיקאי היודו-אוונגארד הרדיקלי, אשר ניאות להפוך את הלייבל שלו צדיק למארח ומפיץ של אלבום הבכורה האפונימי, אשר ראה אור ב-2009. באלבום מתארח הגיטריסט מרק ריבוט, ששיתף פעולה עם טום וייטס, אלביס קוסטלו, אלן גינסברג ועוד.