נהוג לציין את 1993 כשנה שבה פרץ הראפ וההיפהופ הישראלי את האנונימיות המוסיקלית אל תוך המיינסטרים, בעיקר הודות לשבק ס'. החרו החזיקו אחריה אמנים רבים כגון סילברדון, פישי הגדול, הדג נחש ומומי לוי. ב-1998, כשפליט השבק נמרוד רשף הפציע בבויאקה, התוודענו לראשונה לכשרון הראפ של אייל "קוואמי דה לה פוקס" פרידמן (שרמז לסטייתו זו בהנחיית עסק שחור, תכנית המוסיקה השחורה של גלגל"צ) ולראשונה גם לאדם בכור, הוא קוטג'.

בויאקה התאדו לאחר הוצאת אלבום בודד ב-2001 ושניה לאחר מכן פרץ סאבלימינל, הצל שלו ושאר משפחת תאקט בתפלצתיות יתר אל המיינסטרים והפך את הז'אנר המוסיקלי לבן בית, בעודו רומס משהו את הצדדים האלטרנטיבים שבצבצו בשוליים. קוטג' שזר את גורלו המוסיקלי עם גורלו של קוואמי ועם שובו של האחרון אל הזירה ב-2003 עם אלבום הבכורה "כולם יודעים את התשובות", חזר גם קוטג' אל התודעה, בעודו מתארח באלבום ובהופעותיו של קוואמי. שיתופי הפעולה לא אחרו לבוא: בין היתר התארח כראפר אצל אפרים שמיר, מומי לוי, אורי שוחט ודי.ג'יי אלארם, סאני דהרי ועוד. מן הצד הפתיע כשחקן בד וקולנוע ובין היתר השתתף בדרמות הטלויזיוניות "תיק סגור" ו"מעורב ירושלמי", בתכנית הסאטירה "ביפ שואו" ובסרט הקולנוע "אהבה קולומביאנית".

ב-2005 יצא קוואמי לסבב נצחון נוסף כאשר הוא מאגד סביבו הרכב הופעות עם אדם שפלן, עידו בלאושטיין, איליה שנברגר וקוטג'. ההרכב, שנקרא אז החלבה סייטן וייבס (ומאוחר יותר פשוט "קוואמי והחלבות"), הציג בפעם האחרונה את קוטג' בפאזת הראסטות הצבעוניות והטירוף הבימתי בטרם נרגעו עצביו. הוא עוד הספיק להתארח באלבומו השני של קוואמי, "מלחמת פופ", בטרם הפקיד את עתידו בידיו האמונות של דניאל קסטנבוים (אקא בבגנושקה) כמפיק מוסיקלי של אלבום הבכורה שלו, שעל אף אובדן הראסטות, הציג גישה רגאיית יותר מאשר היפהופית.