כמה מן המחזורים הפוריים ביותר שהיו בבי"ס Muzik התל-אביבי תיגברו את סצינת האלקטרו בשמות כגון הילית רוזנטל, אן שטרייכמן, אילת רולר ואחרים. הגווארדיה המכובדת הזו הסתערה ברוח קרב על מועדוני העיר בתיקלוטים, הרצת לייני מסיבות והקמת ופירוק הרכבי לפטופים חדשות לבקרים. בוגרת נוספת השייכת לחבורה היא רונה גפן, אלא שלעומתם, ריכזה מאמץ בתחום האמנותי יותר, שם הפגינה את שליטתה במוזיקה, סאונד ואקוסטיקה שהוקנו לה בעת לימודיה.
גפן נולדה בבאר שבע, גדלה בנהריה ואת צעדיה הראשונים בסצנה האלקטרונית הישראלית עשתה בסוף שנות התשעים במועדון ה"דינמו דבש" המיתולוגי. מאז עסקה כמעט בכל תחום בעולם המוסיקה: הפקה, יחסי-ציבור, הפקה מוסיקלית ועוד. על אף נסיונה בנגינה על פסנתר, קלרינט וגיטרה, גילתה את תחום המחיה המוסיקלי שלה לאחר שערכה היכרות עם מוזיקת טקנו והארדקור. המוזיקה שיצרה הושפעה מסאונדים קשים ואלמנטים של מציאות מלחיצה ולא מפנקת. הכלים האקוסטיים היחידים ששילבה בטבעיות ביצירתה הם כלי מיתר, אשר עוררו בה את הזיקה ליהדות, מוזיקה ערבית ויוצרים קלאסיים כצ'ייקובסקי ושהיוו חלק בלתי נפרד מעיצוב זהותה כבת אדם.
ב-2005 החלה לעבוד עם האמנית הפלסטית אלונה רודה על מייצבים מוסיקלים שונים, שבמהותם אינטרקטיביים ודורשים נוכחות אנושית על מנת להתקיים במלואם. כמה מן היצירות שערכה עבור המיצביים הללו ("מזרח מערב", "חול בעיניים", Requiam") הוצגו בפסטיבלים ("יד רוחצת יד", "לילה לבן") וביאנלות שונות ונוגנו בקונצרטים אמנותיים (למשל במרכז פליציה בלומנטל בת"א). שתי היצירות הראשונות הרשמיות שלה ("חול בעיניים", "Just Fuck Me") ראו אור באוסף הרביעי והחמישי של Muzik (הידועים בשמם Selected Works). עם הזמן הרחיבה פעולותיה מעבר למיצבים של אלונה ובין היתר כתבה מוסיקה להצגת המחול "אחושילינג" של יסמין גודר.
ב-2007 נטלה חלק עם חבריה לעיל בהקלטת הפרוייקט "רכבת לונה פארק", בו הלחינו ועיבדו שירים שנכתבו ע"י ילדי בית השאנטי התל-אביבי. גפן שותפה לעיבודים של כמה מן הקטעים באלבום וביצעה בעצמה את "כלב" ואת "פנטגרם", שגירסא חיה שלו שהוקלטה בעת אירוח ברדיו הר הצופים ראתה אור ב-2008 באוסף "איפה החומוס?" של תחנת הרדיו הסטודנטיאלית "רדיו הר הצופים" הירושלמית. ב-2008 יצא אלבום הבכורה שלה Bilono בהפקה עצמית, בו אגרה את מרבית יצירותיה עם רודה (ששיתוף הפעולה ביניהן זכה לשם רשמי יותר - BoomBoxing).