שוורצע קינדר (המהדרין האידים יוסיפו "א" לפני השם) התגבשו רשמית בתחילת 2006 (לאחר הופעה קטנה בבלום באר ועוד אחת בקפה ברזילי בתל-אביב).

בגרעין הלהקה עומדת ההיכרות המוקדמת של מאנס, שלו וזאב, שנמנו בעבר על חבורת מופעי רחוב בפלורנטין והסביבה בשם "האובואים". הלהקה היא למעשה גלגול ארעי של ערופי שפתים, כאשר בגלגול השני, בטרם נתקבעה על שלושה חברים (אלעד זאב, יהונתן כדן, עודד ורטש), חברו בה אורי ליכטיק על התופים, ריקי בן דוד (Evil Speakers) וריקי אלקיים בשירה. ההרכב הנ"ל עסק באילתור חי מול הקרנות וידאו של טלנובלות, ונסיון זה הוביל בסופו של דבר לשוורצע קינדר, כאשר להקה זו מובלת ע"י צמד הזמרות תמר מאנס ונגה שלו (האחרונה מנגנת ב-NX2).

המופעים של שוורצע קינדר היו הזויים וארטיסטיים בצורה יוצאת דופן. בפסטיבל פית/קית הרביעי הוא כלל שיר אחד שנמתח ונמשך לאורך כל ההופעה, ללא התחלה וסיום מוגדר, מין סשן ארוך המובל ע"י ורטש את זאב את ליכטיק, כאשר מאנס ושלו יורות נהמות, שברי מילים וחצאי משפטים אל המיקרופון בשעטנז של שפות (גרמנית, עברית, ספרדית וכו'), מתבלות בשואו לסבו-אירוטי, פרובוקטיבי לעתים, עם קורטוב של סאדו-מאזו ומלחמות שליטה.  באותו אירוע הושק אוסף פית/קית השני, ובו השיר הרשמי הראשון שלהם, "אולמרט ראש ממשלה". כמו-כן, הפכו את המבנה בו נערך הפסטיבל ל"מוזיאון" פרטי בשם "המדחס", בו הציגו פן ארטיסטי נוסף שלהם כיוצרים - מיצגים מאולתרים בשם "משגל נסוג" המורכבים מקטעי משחק ומוסיקה.

בתחילת 2007 הוציאו את אלבום הבכורה האפונימי, ובו אחד עשר קטעים, שהוקלטו בג'אם חי בבי"ס מיוזיק למוסיקה, שם מתפקד ליכטיק כרכז בתחום ה-DJ, וכצפוי במקומותינו, במקום שהאירוע יהא זרז לעשיה מוגברת, קידום האלבום ועבודה על חומרים עתידיים, הוא סימן את סוף הדרך. בסוף השנה הקינדרלך הפכו רשמית להיסטוריה, מה שפינה זמן לנגה שלו להשקיע בקריירת סולו, שגובתה בהופעות עם הגיטריסט הצמוד, אלעד זאב.