חוקי מרפי אינם פועלים על שרון קרלן, אם לשפוט את התנהלות הקריירה שלה עד כה. היא פשוט נמצאת בזמן הנכון במקום הנכון. כך עשתה את צעדיה הראשונים בעולם המוסיקה והתיאטרון בארץ, לאחר שחזרה ארצה ממיאמי מטעמי ציונות גרידא! 

קרלן האמנותית היגרה בשנות בחרותה עם משפחתה לג'מייקה ולמיאמי, שם פגשה את להקת הליווי של חוליו איגלסיאס. היא הגישה להם סקיצות שכתבה ואלה התלהבו מקולה, הקליטו עמה מספר שירים ועודדו אותה להמשיך בכיוון המוסיקלי. בגיל 19 הותירה את משפחתה בחו"ל וחזרה לארץ לשרת בצה"ל (שירות אותו תיארה לא אחת בראיונות כטראומה). מפגש מקרי עם במאי אירועי המכביה 2001 הכניס אותה לטקס הפתיחה, שם ביצעה שיר לזכר אסון הגשר במכביה הקודמת. היכרות אקראית נוספת עם אביב גפן ודניאל סלומון זיכה אותה בביצוע בעיבוד מחודש לשיר "יומן מסע" של הראשון, ששולב בפסקול הסרט "צעד קטן" של שחר סגל (2002). לאחר הצבא השתלבה בעולם המשחק, בין היתר שיחקה תפקיד ראשי במחזמר "לב של כלב" של תיאטרון הבימה ובמופע "דאוס אקס מכינה" של תיאטרון קליפה, שפתח את פסטיבל ישראל 2001. כמו-כן נתנה קולה בלהיט "אין אני" החינני של שוטי הנבואה ובגרסת הכיסוי ל"רוח סתיו" של גרי אקשטיין באלבום "דוח מחקר" של מעבדות YDM.

ב-2006 שיחררה סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה, "כדור שמחה", העוסק לדבריה בחיפוש אחר הקול והאמת הפנימית. הסינגל, "טסה גבוה", נכתב במקור על ידה באנגלית תחת השם "Fucking Lonely" וזכה לתרגום עברי פרי עטה של קרן פלס. את האלבום הפיקה קרלן בעצמה עם עזרה מידידים כגון ירון גוטפריד, דני מקוב, שחם אוחנה, אבי סינגולדה, עדי רנרט ועוד. אף את עטיפת הסינגל המושקעת ציירה במו ידיה.